LiteSpeed מול Nginx ו‑Apache: מה ההבדל ומה מתאים לאתר שלכם

שלושה שרתים, שתי גישות

שרת ווב (Web Server) הוא התוכנה שמקבלת את הבקשות של הדפדפן ומחזירה עמודים, תמונות וקבצים. באחסון אתרים שולטים שלושה שמות: Apache, Nginx ו‑LiteSpeed. ההבדל הראשון ביניהם הוא איך הם מתמודדים עם הרבה גולשים בבת אחת.

Apache: תהליך לכל חיבור

Apache הוא הוותיק מבין השלושה. במצב העבודה הקלאסי שלו (prefork), כל חיבור מקבל תהליך משלו, וכל תהליך תופס זיכרון גם כשהוא סתם מחכה לגולש עם חיבור איטי. ל‑Apache יש היום גם מצב event יעיל יותר, אבל בשרתים רבים הוא עדיין רץ במצב הישן, כי mod_php, הדרך הוותיקה להריץ PHP בתוך Apache, דורש אותו.

Nginx ו‑LiteSpeed: מבוססי אירועים

Nginx ו‑LiteSpeed בנויים על ארכיטקטורה מבוססת אירועים (Event-driven): מספר קטן של תהליכים קבועים מטפל באלפי חיבורים במקביל, ועובר לחיבור מסוים רק כשיש בו משהו לעשות. חיבור שמחכה כמעט לא עולה כלום. לכן שניהם מחזיקים עומסים גבוהים עם מעט זיכרון, ובהגשת קבצים סטטיים (תמונות, CSS, JavaScript) ההבדל ביניהם קטן.

מכאן והלאה ההבדלים כבר לא בליבה, אלא בכל מה שמסביב: איך מגדירים את השרת, איך הוא מריץ PHP, ואיך הוא שומר עמודים בקאש.

תאימות ל‑.htaccess: למה זה כל כך חשוב

.htaccess הוא קובץ הגדרות שיושב בתיקיית האתר עצמה. Apache קורא אותו בכל בקשה, וכך בעל האתר יכול להגדיר הפניות, כתובות ידידותיות, חסימות וכותרות קאש בלי גישה להגדרות הראשיות של השרת. וורדפרס, תוספי אבטחה ותוספי קאש כותבים אליו כללים בעצמם.

• LiteSpeed Enterprise נבנה כתחליף ישיר ל‑Apache: הוא קורא את קובצי התצורה של Apache ואת קובצי ה‑.htaccess, כולל כללי mod_rewrite. ברוב המקרים מחליפים את השרת, והאתרים ממשיכים לעבוד בלי שינוי.
• Nginx לא תומך ב‑.htaccess בכלל. כל ההגדרות נמצאות בקובצי התצורה של השרת, ואחרי כל שינוי טוענים אותם מחדש. כללים שתוסף כותב ל‑.htaccess פשוט לא יפעלו, ומישהו צריך לתרגם אותם ידנית להגדרות של Nginx.

יש לזה גם צד שני. העובדה ש‑Nginx לא מחפש קובץ הגדרות בכל תיקייה בכל בקשה חוסכת עבודה לשרת, והגדרות שמרוכזות במקום אחד קל יותר לנהל בגרסאות ובאוטומציה. לצוות פיתוח שמנהל שרת בעצמו זה יתרון. לבעל אתר וורדפרס שמתקין ומסיר תוספים, תאימות ל‑.htaccess חוסכת הרבה כאב ראש.

PHP: LSAPI מול PHP-FPM

שרת הווב עצמו לא מריץ את קוד ה‑PHP. הוא מעביר את הבקשה לתהליכי PHP ומקבל מהם את העמוד המוכן. כאן שני השרתים הולכים בדרכים שונות.

Nginx מעביר את הבקשות ל‑PHP-FPM (FastCGI Process Manager), מנהל תהליכים שמחזיק מאגר של תהליכי PHP מוכנים, ומדבר איתו בפרוטוקול FastCGI. זה פתרון יציב ובוגר, וגם Apache יכול לעבוד איתו. אבל צריך לכוונן אותו: כמה תהליכים לכל היותר (pm.max_children), האם להחזיק אותם כל הזמן או להפעיל לפי דרישה, וכמה זיכרון כל אחד צורך. ערך נמוך מדי יוצר תור בשעות עומס, וערך גבוה מדי עלול למלא את הזיכרון.

LiteSpeed משתמש ב‑LSAPI, ממשק שהחברה פיתחה במיוחד לתקשורת עם PHP. השרת מפעיל ומנהל את תהליכי ה‑PHP בעצמו, מתאים את מספרם לעומס, ובאחסון משותף מריץ את ה‑PHP של כל לקוח תחת המשתמש שלו, וכך קל יותר לבודד בין אתרים. בפועל, בעל האתר כמעט לא צריך לגעת בהגדרות.

ומה זה אומר על המהירות? בעמוד שנבנה מאפס, רוב הזמן הולך על הקוד של האתר ועל השאילתות למסד הנתונים, לא על הדרך שבה השרת מדבר עם PHP. ההבדל בין LSAPI ל‑PHP-FPM מורגש בעיקר תחת עומס גבוה, ופחות באתר עם מעט גולשים.

קאש עמודים: היתרון האמיתי של LiteSpeed

הדרך היעילה ביותר להאיץ אתר PHP היא לא לבנות את אותו עמוד שוב ושוב. קאש עמודים (Page Cache) שומר את העמוד המוכן ומגיש אותו לגולש הבא בלי להפעיל PHP ומסד נתונים בכלל.

ב‑LiteSpeed הקאש, LSCache, בנוי בתוך השרת. התוסף LiteSpeed Cache לוורדפרס (ויש תוספים דומים לפלטפורמות אחרות) מדבר איתו ישירות: מסמן כל עמוד בתגיות, ומנקה רק את העמודים שהושפעו כשמעדכנים פוסט או מוצר. הוא יודע להחזיק גרסה נפרדת למובייל, לטפל במשתמשים מחוברים, ולדלג על העגלה והקופה של WooCommerce.

ב‑Nginx אפשר להגיע לתוצאה דומה עם fastcgi_cache, הקאש המובנה שלו. הוא מהיר מאוד, אבל כל השאר עליכם: לכתוב חריגים לעגלה, לקופה ולמשתמשים מחוברים, ולדאוג לניקוי הקאש כשתוכן משתנה. בגרסה החינמית של Nginx אין פקודת ניקוי מובנית, ולכן משתמשים במודול נוסף או בתוסף שמוחק את קובצי הקאש.

יש גם דרך שלישית: קאש ברמת האפליקציה, שעובד על כל שרת. התוסף החינמי שלנו, ReallyCache, מגיש עמודים שמורים עוד לפני שוורדפרס נטען, ועובד על Apache, Nginx ו‑LiteSpeed בלי הגדרות.

HTTP/3 ו‑QUIC

HTTP/3 היא הגרסה החדשה של הפרוטוקול שבו הדפדפן מדבר עם האתר. היא רצה על QUIC, פרוטוקול תעבורה שעובד מעל UDP במקום TCP. מה זה נותן: חיבור חדש נפתח בפחות סבבים של הלוך ושוב, חבילה אחת שאבדה לא עוצרת את כל שאר הקבצים, והחיבור שורד מעבר מ‑Wi-Fi לרשת סלולרית. ההשפעה הגדולה היא על גולשים בטלפון, ברשת לא יציבה.

LiteSpeed היה מהראשונים לתמוך ב‑QUIC וב‑HTTP/3, והתמיכה מובנית ופועלת כמעט בלי הגדרות. ב‑Nginx התמיכה נוספה ב‑2023, בגרסה 1.25, וצריך להפעיל אותה בהגדרות. בשני המקרים צריך לפתוח בחומת האש את פורט 443 גם ב‑UDP, אחרת הדפדפן פשוט יישאר ב‑HTTP/2.

איך הדפדפן יודע שיש HTTP/3? השרת מכריז על כך בכותרת alt-svc. הביקור הראשון עובר בדרך כלל ב‑HTTP/2, והבאים כבר ב‑HTTP/3. ואם האתר מאחורי Cloudflare, Cloudflare הוא זה שמדבר HTTP/3 עם הגולשים, בלי קשר לשרת שמאחוריו.

OpenLiteSpeed או LiteSpeed Enterprise

ל‑LiteSpeed יש שתי גרסאות, וחשוב לא לבלבל ביניהן:

OpenLiteSpeed מתאים לשרת VPS שאתם בונים ומנהלים בעצמכם. Enterprise מתאים לחברות אחסון ולשרתים עם לוח בקרה, שבהם התאימות ל‑Apache היא כל הסיפור.

מתי Nginx הוא הבחירה הנכונה

LiteSpeed מצטיין באתרי PHP, ובמיוחד בוורדפרס על שרת עם לוח בקרה. אבל יש לא מעט מצבים שבהם Nginx עדיף:

• Reverse Proxy ואיזון עומסים: Nginx הוא כמעט ברירת המחדל לשרת שעומד מלפנים, מקבל את הבקשות ומעביר אותן לשרתים שמאחוריו.
• אפליקציות שאינן PHP: Node.js, Python, Go או Java רצים כשרת משלהם, ו‑Nginx מצוין לעמוד לפניהם, לטפל ב‑SSL ולהגיש את הקבצים הסטטיים.
• קונטיינרים ותשתית כקוד: הגדרות מרוכזות בקבצים שקל לשמור ב‑Git ולפרוס אוטומטית מתאימות לצוותי DevOps.
• תקציב ורישוי: Nginx חינמי לגמרי, עם קהילה עצומה ותיעוד כמעט לכל תרחיש. LiteSpeed Enterprise דורש רישיון.
• צוות שכבר מכיר אותו: שרת שהצוות שלכם יודע להגדיר ולתחזק שווה יותר מיתרון תיאורטי של שרת אחר.

יש גם שילוב נפוץ של שניים: Nginx מלפנים, שמגיש את הקבצים הסטטיים, ו‑Apache מאחוריו, שמריץ PHP וקורא את ה‑.htaccess. כך עובדים, למשל, שרתי Plesk בברירת המחדל.

איך בודקים, ובשורה התחתונה

כדי לדעת על איזה שרת אתר רץ, מסתכלים על כותרות התשובה שלו:

curl -sI https://example.co.il | grep -iE "^server|x-litespeed-cache|alt-svc"

• server: LiteSpeed או server: nginx מגלים את השרת. server: cloudflare אומר שהאתר מאחורי Cloudflare והשרת האמיתי מוסתר.
• x-litespeed-cache: hit אומר שהעמוד הוגש מ‑LSCache, בלי להפעיל PHP.
• alt-svc: h3=":443" אומר שהשרת מציע HTTP/3.

השורה התחתונה: לאתרי וורדפרס ו‑PHP, במיוחד עם לוח בקרה ובלי צוות שמגדיר שרתים, LiteSpeed נותן את התוצאה הטובה ביותר עם הכי מעט עבודה. זו גם הסיבה שאחסון הוורדפרס שלנו רץ עליו. לתשתיות מורכבות, לאפליקציות שאינן PHP ולמי שרוצה שליטה מלאה בקוד פתוח, Nginx הוא בחירה מצוינת. ואם האתר איטי, לפני שמחליפים שרת כדאי לבדוק מה באמת מאט אותו: תוסף כבד או תמונות לא מותאמות לא ייעלמו במעבר.